נייער (2002) בע"מ נ' נטפים בע"מ

החלטה

זוהי בקשת רשות להתגונן של המבקשת, נטפים בע"מ, כנגד תביעה שהגישה המשיבה, נייער (2002) בע"מ, בסדר דין מקוצר על סך של 1,655,293 ₪.

על-פי הנטען בכתב התביעה, במהלך שנת 2012, הזמינה המבקשת מהמשיבה מוצרים שונים אשר סופקו במלואם; בהתאם למוסכם בין הצדדים, היה על המבקשת לשלם את התמורה בתנאי שוטף + 120 ימים; מועד הפירעון חלף והמבקשת לא שילמה את תמורת המוצרים;

סכום חובה של המבקשת על פי הנטען עומד על סך של 1,655,293 ₪, ומכאן התביעה.

המשיבה ויתרה על חקירת המצהירים מטעם המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

עיקר טענות המבקשת

המבקשת הזמינה מהמשיבה יריעות לכיסוי חממה, אותה הקימה עבור לקוח במקסיקו, בסך כולל של 760,000 ₪ אשר שולם על ידה במלואו.

המשיבה סיפקה למבקשת יריעות ישנות, קרועות ובלויות. עובדי המשיבה הלחימו את היריעות באופן פגום, המהווה סטייה מן המפרט הטכני הנדרש. המשיבה ארזה את היריעות באופן בלתי תקני שפגם באיכותן.

נציגי המבקשת בישראל ובמקסיקו פסלו מספר ניכר של יריעות בטרם התקנתן, והודיעו על כך מידית למשיבה. היריעות הנותרות נחזו על פניהן להיות תקינות, אולם במועד התקנתן הסתבר כי גם הן פגומות באופן המסכן את איכות וכמות היבולים בחממה, וכי הדבר עלול לסכן את יכולתה של המבקשת להשלים את הפרויקט במקסיקו במועד שנקבע. הפגמים נבדקו ואומתו גם על ידי צדדים שלישיים.

המבקשת עמדה בקשר שוטף עם המשיבה. בפגישות שנערכו טענת המבקשת בדבר הפגמים לא נסתרה, אלא שהמשיבה אף שהייתה מודעת לנזקים הכבדים שנגרמו למבקשת, לא סיפקה פתרונות לתיקון המצב. לפיכך, ועל מנת לצמצם את הנזקים שנגרמו לה ולעמוד בהתחייבויותיה כלפי הלקוח, נאלצה המבקשת לפרק את היריעות, לרכוש ולהתקין פתרון אחר לכיסוי החממה.

ההוצאות והנזקים הקצובים שנגרמו למבקשת מסתכמים בסך 1,353,420 ₪. המבקשת שלחה הודעת קיזוז למשיבה בכתב ובעל פה, וקיזזה את הנזקים הקצובים כנגד החשבונות הפתוחים של המשיבה שתמורתם טרם שולמה.

בין החשבונות שצירפה המשיבה לכתב התביעה (בסך של 199,488 ₪), כלולים חשבונות שהופקו בקשר עם יריעות חלופיות שסיפקה המשיבה לפרויקט, אשר נועדו להחליף חלק מן היריעות לאחר שהתגלו הפגמים הראשונים בטרם ההתקנה. לגבי יריעות אלו הוסכם בין הצדדים כי המבקשת לא תחויב בגינן, והחשבונות יירשמו בכרטסת בחיוב אפס. כך גם נרשם בתעודות המשלוח.

המבקשת מציינת כי לא עשתה שימוש ביריעות החלופיות והציעה למשיבה לקבלן כמות שהן, אך המשיבה סירבה.

המשיבה הציגה בכתב התביעה מצג שווא לפיו המבקשת אינה כופרת בכל החשבונות שצורפו לתביעה. אי גילוי מלוא העובדות בכתב התביעה, וצירוף החשבונות כמקשה אחת מבלי להבחין ביניהן, מהווה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, בפרט בתביעה בהליך של סדר דין מקוצר, המחייבת את התובע להציג בפני בית המשפט את העובדות במלואן.

לשיטתה של המבקשת, החיובים אותם היא מבקשת לקזז הינם קצובים, היינו - אינם טעונים שומה או הערכה ועל כן אין מניעה לקזזם אף אם אין המדובר בעסקה אחת - בהתאם לסעיף 53(א) לחוק החוזים, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

המבקשת גורסת כי חיובים כספיים הניתנים לקיזוז עשויים לנבוע מעילות שונות, ואין הכרח כי ישתייכו לאותה קטגוריה משפטית. המבקשת מפנה בסיכומיה למאמרו של פרופ' מנחם מאוטנר, "קיזוז" דיני חיובים - חלק כללי, (דניאל פרידמן עורך), 1994, 510 (להלן: "מאוטנר") וטוענת כי כאשר מדובר בכישלון תמורה מלא או בכישלון תמורה חלקי קצוב, הפיצויים בגין הנזק הישיר שנגרם לנפגע מהווים חיוב קצוב.

החלק הארי מסכום הקיזוז הינו עלות היריעות הפגומות, אשר פורקו מהחממות והושבו לארץ, סכום זה הינו קצוב וניתן לקזזו. הנזק הישיר כולל הן את מחיר היריעות והן את העלויות הכרוכות בהחלפתן. כמו כן, לגבי הוצאות ההטסה ודמי האחסון של היריעות הפגומות – סוכם מראש עם המשיבה כי היא שתישא בסכומים אלו.

לטענת המבקשת, נקבע בפסיקה כי נזקים עקב הפרת הסכם המהווים סכומים קצובים ניתנים לקיזוז אפילו בעסקאות נפרדות. המבקשת מפנה לספרו של פרופ' שלום לרנר, קיזוז חיובים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2009 (להלן: "לרנר") וטוענת כי הקביעה אם החיובים קצובים, אינה נקבעת על פי העילה ממנה צומחים החיובים, אלא המבחן הינו האם מדובר בחיובים הניתנים לחישוב באמצעות פעולה אריתמטית פשוטה. לכן, פיצויים בגין הפרת הסכם יכולים להיות סכום קצוב אם אינם טעונים שומה או הערכה, אפילו הסכום שנוי במחלוקת.

גם הנזקים שנגרמו למבקשת כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי המשיבה, אשר שולמו על ידי המבקשת לצדדים שלישיים הם בני קיזוז. הפסיקה הכירה בנזקים כאלו אשר נתמכו בחשבונות ובמסמכים כסכומים קצובים.

המבקשת בסיכומיה מתייחסת אף לשאלה, האם החשבונות נושא התביעה הינם חלק מעסקה אחת או מעסקאות נפרדות. לשיטתה, אין צורך לדון בשאלה זו מאחר ומדובר בקיזוז חיובים קצובים, אולם ככל שיהיה צורך להכריע בשאלה זו, הרי שהדבר תלוי נסיבות קונקרטיות ומחייב הגשת ראיות – ודי בכך על מנת להצדיק מתן רשות להגן.